צבר

אילן או ירק: בשל מבנהו המיוחד, הפוסקים דנו מהי הגדרתו ההלכתית, כאילן או כירק. אחד הקריטריונים העיקריים לקביעת צמח כאילן או כירק הוא מה סדר התפתחותו – אם הוא בעל גזע, ענפים ועלים דינו כאילן, אך אם העלים מתפתחים ישירות ממערכת השורשים, דינו כירק.

למעשה כתבו הפוסקים שדינו של הצבר כעץ וחלים עליו דיני עורלה וברכתו היא בורא פרי העץ מכמה סיבות – מדובר בצמח רב שנתי המתקיים שנים רבות. העלים החדשים (שמוגדרים בוטנית כענפים) מתפתחים על גבי העלים הקודמים ואינם מתפתחים מחדש מהקרקע, הפרי מתפתח מהענפים, וחלקו התחתון של הצמח מקשיח ומתעצה.

גדר חיה: פעמים רבות מגדלים את העץ כ'גדר חיה'. לפי ההלכה איסור עורלה חל רק ב'עץ פרי', ולא בעץ המיועד לשימושים אחרים, כגון גידור ונוי. לפיכך, אם הצמח נשתל לצורך הגדר בלבד והמטרה ניכרת מצורת הנטיעה, אין חובה לנהוג בו דיני עורלה, אך אם מטרת השתילה היא גם עבור הפירות, יש לנהוג בעץ דיני עורלה (בשל ההרגל לנוטעו לשם גידור, יש מהפוסקים שסברו שפירותיו אינם חשובים ומברכים עליהם בורא פרי האדמה או שהכל).

עורלה בגבעולים נאכלים: גבעולי הצבר הם אכילים בשל בשרניותם, וישנם זנים שמגדלים אותם לשם אכילתם. הפוסקים דנו האם מכיוון שלא מדובר בפרי הבוטני לא חלים עליו דיני עורלה, או שמא מכיוון שזוהי מטרת גידול הצמח, חלים עליו דינים אלו. להלכה מקובל כי חלים על עלים אלו דיני עורלה.

גבעול שנפל לקרקע והשריש בה, נחשב אילן חדש, ויש למנות לו שנות עורלה מעת השרשתו בקרקע.