אנגלית: Zucchini
משפחה: דלועיים Cucurbitaceae Juss
שם מדעי: Cucurbita pepo var. cylindrica
הקישוא הוא צמח ממשפחת הדלועיים. במשפחה זו ישנם שני סוגי צימוח עיקריים – צימוח מתפשט וצימוח שרוע (אחד הזנים – דלעת הבקבוק – יכול להתפרס למרחק של עשרות מטרים!) וצימוח בצורת שיח, לצורה זו שייך הקישוא.
את הקישוא נוהגים לקטוף בעודו בוסר, ימים ספורים לאחר הפריחה, שאז בשר הפרי עדיין רך וטעים לאכילה. כשהפרי מתבגר הוא נעשה סיבי ואינו טעים למאכל.
הקישואים הוזכרו בתורה פעם אחת, בתלונות עם ישראל כמאכל שאכלו במצרים ואין להשיגו במדבר. בדברי חז"ל צמח הקישוא או הקישות הוזכר פעמים רבות בהקשרים שונים: דיני כלאיים, חיוב חלקי הצמח בתרומות ומעשרות ובדיני טומאה וטהרה, ואזכורים רבים נוספים.
קיימת מבוכה גדולה בין החוקרים והפרשנים מהו הקישוא שהוזכר במקרא ובחז"ל, זאת משום שהצמח שמקובל להגדירו כיום כקישוא לא גדל באזורנו בזמן המקרא ובימי חז"ל אלא הובא מיבשת אמריקה. קיימות אם כן שתי אפשרויות מרכזיות לזיהוי הקישוא שהוזכר בחז"ל: 1. מלון הקת'א, או בשמו השני מלפפון פאקוס – זן תרבותי של המין מלון, השייך למשפחת הדלועיים. בניגוד לרוב הזנים המוכרים זן זה אינו מתוק. לתתי זן שונים צורות שונות – הנפוץ בהם הוא זה בעל הפרי הארוך, המגיע עד לשמונים ס"מ. נאכל חי או מבושל. 2. האפשרות השנייה לזיהויו היא הירק המוכר לנו כמלפפון התרבותי (קישוא הגינה – cucumber), צמח מטפס ממשפחת הדלועיים.
יש לציין כי מקורו המילה 'מיקשה' הוא מהמילה קישוא, בחז"ל מוזכר אדם השומר על הקישואים שנקרא "אפרים מקשאה".
כלאיים: בדיני כלאיים יש הרחקה ייחודית ממיני הדלועיים מכיוון שמדובר ב'צמחים מתפשטים', דהיינו מתפרסים לשטח גדול, אף שהקישואים הם ממשפחה זו, מכיוון שצורת הצימוח שלהם היא שיחית ולא שרועה די בהרחקת טפח וחצי בין המינים כמו ההרחקה הנדרשת משאר הירקות.
קדושת שביעית: ניתן בשביעית לאכול פרי או ירק בקדושת שביעית רק כדרך אכילתו, בשל כך יש הסוברים שמכיוון שקישוא נאכל רק כמבושל, אין לאוכלו טרי ללא בישול.
מלאכות בשביעית: לקישוא ישנם פרחים זכריים ופרחים נקביים נפרדים על אותו צמח, לעיתים יש צורך בהאבקה ידנית כדי לקבל פרי בכמות מסחרית. הפוסקים דנו באילו מקרים ניתן לעשות כן במסגרת 'אוצר בית דין'.
