אגס

אנגלית: Pear

משפחה: ורדיים Rosaceae

שם מדעי: Pyrus communis

האגס הוא עץ פרי נשיר שגדל באזורים קרים וממוזגים ומוצאו מאזור פרס ואירופה הצפונית. אחת מתכונות האגס היא שאף שפרחיו הם דו-מיניים – כל פרח מכיל גם את האבקנים (החלק הזכרי) וגם את השחלה (חלק נקבי) – עץ אינו יכול להפרות את עצמו, וכדי שהעץ יניב פירות יש לשתול בסמוך לו זן אחר של אגס, תכונה זו נקראת 'עקרות עצמית'.

בפרי האגס משתמשים הן טרי והן מבושל. העצה של האגס נחשבת למשובחת במיוחד לגילוף ולהכנת מכשירים עדינים ומדויקים.

האגס אינו נזכר במקרא, אך הוזכר במשנה, כמין שאינו כלאיים עם הקרוסטמלין, וניתן להרכיבם זה על זה. לדעת פרשנים רבים, הקרוסטמלין שהוזכרו כמה פעמים בחז"ל בהקשרים שונים, מזוהים כ'אגס סורי' – מין הבר של האגס, שממנו בוית האגס התרבותי. האגס הסורי גדל בארץ, בעיקר בצפון הארץ, באזורים שגובהם מעל 600 מטרים, פריו דומה מאוד לאגס התרבותי וראוי לאכילה, אלא שהוא קטן יותר ויש בו מעין 'גושים' קשים. מלבד האגסין שהוזכרו במשנה, האגס התרבותי זוהה עם שני מינים נוספים שהוזכרו בחז"ל, 'חזרד' ו'עוזרדים'.

כלאי אילן: האגס בטבעו גדל במהירות ומניב פירות רבים. כדי שפירותיו יהיו גדולים ומתוקים יותר, נהוג להרכיב את האגס על כנה שמעכבת את גדילתו, וכך כוחותיו מתרכזים במספר קטן יותר של פירות.

במשנה הובא שניתן להרכיב את האגס על הקרוסטמלין, שזוהו כאמור עם האגס הסורי. הרכבת האגס על כנה זו אפשרית גם בימינו, אם כי בהיקפים קטנים. כנה נוספת שמקובל להרכיב עליה היא החבוש, כנה זו אסורה בהרכבת האגס, מכיוון שמדובר במינים שונים ויש בכך איסור כלאיים. בשנים האחרונות נעשה מחקר מקיף בהובלת חוקר המכון למציאת כנת אגס שתתאים הן לדרישות ההלכתיות והן לדרישות המקצועיות. אחת מהכנות היא כנת 'בטלפוליה', כנת אגס שנותנת את המענה הדרוש. בגן המצוות נטועות כנת בטלפוליה וכנתohf .

עונת המעשרות: המשנה מציינת שתחילת ההבשלה המחייבת במעשרות באגסים היא "משיקרחו". ייתכן שמדובר על השלב שבו מופיעים כתמים בהירים על האגס הירוק כהה, דהיינו שלב שבירת הצבע, זו העת שבה הפרי מתמלא בנוזלים וטעמו מתמתק.

אגס

לע"נ אמי מורתי אסתר בת דוד הוקדש ע"י בנה מרדכי מיטץ