תסתכלו רגע על הבננה – היא נראית לכם עץ או ירק? ומה אתם אומרים על האוכמניות? והחצילים? זוהי לא שאלה מחקרית במדעי הבוטניקה, זו שאלה שיש לה משמעויות הלכתיות רבות.

מעבר למשמעות הברורה: האם מברכים בורא פרי העץ או פרי האדמה? קיימות משמעויות נוספות: 1. לצמח שמוגדר כעץ צריך להמתין שלש שנות ערלה. 2. אסור לזרוע בסמוך שני צמחים שמוגדרים כירק, אלא צריך להרחיק ביניהם. 3. צמחים שמוגדרים כירק צריך להרחיק מהגפנים.

חכמים הגדירו בבירור: צמח שיש לו גזע שחי למשך כמה שנים (רב שנתי), ועליו בכל שנה גדלים ענפים ופירות – נחשב כאילן. צמח שבכל שנה צריך לצמוח מחדש מהאדמה (חד שנתי) – נחשב כירק. בננה למשל מגדלת בכל שנה גזע חדש מהאדמה, שעליו גדלים הפירות, ולכן היא מוגדרת כירק.

לפני כ-450 שנה חי במצרים הרדב"ז – רבי דוד בן זמרא. רבי דוד הקפיד שלא לאכול חצילים. לא מפני שהם לא טעימים, אלא משום שצמח החציל מתקיים ומניב פירות למשך מספר שנים, וממילא הוא מוגדר כפרי עץ, ופירותיו אסורים באיסור ערלה!

פסיקת הרדב"ז עוררה הדים, ורבים סברו שלא ייתכן שצמח החצילים מוגדר כאילן! הפוסקים הוסיפו סימנים נוספים המגדירים את הצמח כירק. ביניהם: 1. צמח שנותן יבול בתוך פחות משנה. 2. צמח שהגזע שלו אינו מלא ויציב, אלא עשבוני וחלול. 3. צמח שאיכות היבול שלו אינה משתפרת משנה לשנה (כמו רוב העצים) אלא להיפך. ובמיוחד אם הוא מפסיק להניב פרי אחר שנים בודדות.

כאמור, לא כל הפוסקים קיבלו את ההגדרות הללו, וממילא ישנם מינים רבים שנותרה מחלוקת לגביהם. כמו למשל הפפאיה והפסיפלורה שעד היום יש שמקפידים בהם על דיני ערלה ויש שאינם מקפידים.

על כל המינים שבחלקה שלפניכם התקיים דיון הלכתי. על חלקם הוכרע שהם מוגדרים כאילן או כירק, ודינם של חלק מהם נותר במחלוקת. מוזמנים להסתובב בין השלטים ולראות את הגדרת הצמחים להלכה.

רוצים לשמוע עוד? סרקו את הברקוד, וצפו במדריך הוירטואלי שלנו: