גפן

תרומות ומעשרות: היין הוא אחד משלושת המוצרים שהתורה ציוותה במפורש להפריש מהם תרומות ומעשרות, ולכל הדעות חיוב הפרשתם הוא מהתורה. לדעת ראשונים רבים החיוב מן התורה חל רק על 'דגן תירוש ויצהר' (מחיטה, מגפן ומזית). כאשר מתכוונים להכין מהענבים יין, אין להפריש תרומות ומעשרות אלא מן היין החשוב, ולא מן הענבים לפני הסחיטה.

כלאי הכרם: הגפן היא העץ היחיד שנאסר בתורה לזרוע סמוך לו צמחים חד שנתיים שונים, איסור זה קרוי כלאי הכרם. האיסור חל על זריעה בסמוך לגזע הגפן, או תחת עלי הגפן.

מעמדו ההלכתי של 'כרם' חמור יותר לעניין שיעור המרחק הנדרש מן הגפנים, והכמות המינימלית להגדרת כרם היא חמש גפנים מסודרות בשורות.

בשנים האחרונות רווחת שיטת השארת עשבייה בכרם במטרה למנוע סחף ולהפחית את חומרי ההדברה. שיטה זו כרוכה לעיתים באיסור כלאי הכרם, ויש לתת על כך את הדעת.

שמיטה: זמירת הגפן הכרחית לתחזוקת העץ, והיא מעודדת את צימוחה. זו אחת מארבע המלאכות שאסרה התורה בשמיטה – "וכרמך לא תזמור".

מתנות עניים: לכרם הענבים ייחדה התורה מצוות מיוחדות לטובת העניים – פרט ועוללות. מצוות פרט מורה להשאיר על הקרקע ענבים בודדים שנשרו. ומצוות עוללות מצווה להותיר על העץ אשכולות שאינם מפותחים.

דיני ברכות: בשל חשיבות היין בדיני ברכות נתייחדה לגפן ברכה ייחודית – בורא פרי הגפן.