דלעת

אנגלית: Pumpkin

משפחה: דלועיים Cucurbitaceae

שם מדעי: Cucurbita

צמח זה הוא מין חד–שנתי והוא נחשב אחד המינים הראשונים שבויתו בידי אדם. הדלעת משמשת למאכל אדם ובהמה וכן להכנת כלים שונים מקליפתה. יכולת ההתפרסות של הצמח היא מרשימה והוא יכול להגיע למרחקים של כחמישה עשר מטרים בעונה אחת, שיעור זה הוא אחד הגדולים בין צמחי התרבות.

במשפחת הדלועיים מגוון גדול של צמחים חד שנתיים. מערכת השורשים של הדלועיים היא מסועפת ביותר ויכולה להגיע עד שני מטרים, התפתחות מערכת השורשים מהירה ביותר לאחר הנביטה ויכולה להגיע לעשרים וחמישה ס"מ ביום, התפשטות מערכת השורשים גדולה לעיתים בהיקפה מהנוף, נתונים אלו מסבירים את הצלחתם של הדלועיים בתנאי בעל, ומכאן חשיבות העידור בקרקע סמוך לשביעית. הדלועיים הם צמחים מטפסים, בעלי קנוקנות – איבר מסתלסל בצמח שיכול להיתפס על גופים שונים, ובכך לטפס לגובה. תכונה זו נוצלה כדי להשתמש בדלעת לסיכוך.

פירות הדלעת מצטיינים בגיוונם הרב. בגודלם הם נעים מגודל אגרוף ועד פירות ענק במשקל של כמה מאות ק"ג. צורותיהם משתנות: עגולים, בקבוקיים, מצולעים ועוד צורות שונות ומשונות. יש מהם בצבע ירוק, אדום, כתום, צהוב ועוד. צורת השיח אף היא נעה משיחים קומפקטיים ועד צמחים זוחלים המתפשטים למרחק רב. ישנו מגוון גדול של מיני דלועיים, ביניהם ניתן למצוא את הדלורית, דלעת ערמונים, דלעת ספגטי, ועוד.

השימושים בצמח מגוונים. אכילת הדלעת כירק טרי, אכילת גרעיניה, ולשם כך ממתינים עד שהפרי יתייבש והזרעים יבשילו. שימוש נוסף הוא שימוש בקליפה לשאיבת מים – "הקרויה" בלשון חז"ל ששמים בתוכה אבן כדי שיהיה ניתן לשאוב עימה מים, הברכת הגפן בתוך דלעת שיבשה ששימשה כעין צינור, ועוד.

משפחת הדלועיים תופסת מקום נכבד בחקלאות העתיקה בכלל, ובדברי חז"ל בפרט. שדה דלועים הוזכר במשנה כ'מדלעות', במשנה הוגדרו גם כמה מינים שונים של הדלעת, דלעת יוונית, דלעת מצרית ודלעת רמוצה.

זיהוי הצמח שהוזכר במשנה, ובמיוחד הזנים השונים שהוזכרו, נתון במחלוקת. אין חולק שהצמח 'קרא פשוט', שנקרא גם כן 'דלעת הבקבוק', הוא המרכזי מבין מיני הדלעת שגדלו באזורנו. מיני הדלעת השונים הם זנים או תתי מין של הקרא, הנבדלים ביניהם בתכונות שונות. מינים נוספים שהוזכרו כדלעת הם אבטיח תרבותי ואבטיח הפקועה.

לדעת חוקרים רבים הצמח הקרוי בימינו 'דלעת' אינו מהווה חלק מצמחים אלו, מכיוון שככל הנראה מקורו מיבשת אמריקה.

כלאיים: משפחת הדלועיים מתאפיינת בכושר התפרסות גבוה בשדה, יש הסוברים שההרחקה מכל מיני הדלועיים הי שתי אמות מכל צידיהם, וכשזורעים שני מיני דלועים שונים, ההרחקה בסך הכול היא ארבע אמות.

הרכבות: בשנים האחרונות, בשל הפחתת השימוש בחומרי הדברה, מרכיבים מיני דלועיים שונים כגון אבטיח ודלעת על כנות דלעת. לפי ההלכה הרכבת מינים שונים אסורה, אך בדיעבד הירק הגדל אינו נאסר.

קטניות: דיון מעניין שהתפתח בשנים האחרונות הוא אם חל איסור קטניות על זרעי הדלעת, יש שסוברים שבמקרים שבהם מגדלים את הדלעת לשם זרעיה, חל על כך איסור קטניות בפסח, אך לרוב הפוסקים לא חל על כך איסור זה, מכיוון שלכל הדעות הפרי עצמו מותר באכילה בפסח, ולא ייתכן להתיר את הפרי ולאסור את זרעיו.

מתנות עניים: חיוב מתנות עניים חל במינים שמבשילים באופן אחיד וניתן לאחסן אותם למשך זמן רב. הדלעת עומדת בתנאים אלה וחייבים להותיר ממנה בשדה לקט שכחה ופאה.