חציל

השם במשנה: קינרס?

אנגלית: Eggplant

משפחה: סולניים Solanaceae

שם מדעי: Solanum melongena

החציל הוא צמח עשבוני זקוף, ישנם זנים חד שנתיים וישנם זנים רב שנתיים. לרוב צבעה של קליפת הפרי בגווני סגול–שחור, אם כי ישנם זנים שבהם הקליפה לבנה. גובהו של הצמח הוא בין 40 ס"מ ל-1.5 מטר.

כדי להתפתח כראוי החציל זקוק לחום, כמצוי בארצות מוצאו. בטמפרטורות נמוכות הצמח ימות, או שהתפתחותו תיעצר.

לאחר שהגבעול הראשי מצמיח כמה עלים, הצמח מתחיל לפתח ענפים. הפרחים הראשונים מופיעים על הגבעול הראשי, ולאחר מכן על הענפים. הפריחה מתחילה כמאה ימים לאחר הזריעה. הפרי מגיע לגודל ראוי לקטיף 4-3 שבועות לאחר מכן. אחרי תקופת ניבה ראשונה של חודשים אחדים, נפסקת הפריחה לזמן מה, ולאחר מכן מתחדשות הפריחה והחנטה במחזורים מתקצרים, ולכן כמות הפרי בצמח יורדת בעקביות.

הפרי מכיל מספר רב של זרעים, שמכילים כמות גבוהה של תרכובות מרירות, וכן, בדומה לצמחים רבים מהסוג סולנום, החציל מכיל גם את הרעלן סולנין. עובדות אלו גורמת לפרי החציל לקבל טעם מר עם הבשלתו. ככל שהפרי מתבגר, הזרעים מבשילים וטעם הפרי נעשה מריר.

החציל לא הוזכר במפורש בתנ"ך או במשנה. מקום גידולו הטבעי הוא בדרום אסיה או מזרחה, ככל הנראה הוא הובא לאזורנו רק בתקופת הכיבוש הערבי, לפני כאלף שנים, אם כי ישנם הסוברים שה'קינרס' שהוזכר במשניות הוא חציל.

עורלה וברכות: חז"ל קבעו קריטריונים להגדרת צמח כאילן או ירק, כדי לקבוע את חיובם בעורלה ואת ברכתם המתאימה. ההגדרה המרכזית קובעת שצמח שיש לו גזע רב שנתי ומניב פירות כמה שנים – מוגדר כאילן. בשל כך, יש מהפוסקים שהורו שלא לאכול מפירות החציל בשלוש השנים הראשונות לנטיעת הצמח. למעשה משמעה של הוראה זו הוא שאין לאכול כלל מן החציל, משום שהוא אינו נותן פירות לאחר שלוש שנים.

למעשה, דעת רוב הפוסקים והמנהג המקובל להגדיר את החציל כירק. זאת משום שישנם כמה סממנים שבהם הוא דומה לירק: החציל מניב פרי חודשים אחדים לאחר הזריעה, וזו תכונה המתאימה באופן בוטני לירקות. העצים לעומת זאת אינם מניבים זמן קצר כל כך לאחר נטיעתם. בחורף הצמח מתנוון ומתחדש עם בוא האביב, הצמח אינו מתקיים יותר משלוש שנים, החל משנתו השנייה איכות הפרי הולכת ופוחתת והוא נעשה קטן ומריר, וכן מדובר בצמח נמוך שנראה כירק, והגזע שלו חלול, בשונה מעצים שלרוב הם גבוהים וגזעם מלא. הלכה למעשה התקבל שהחציל מוגדר כירק לכל עניין.

כלאיים: בשנים האחרונות מסיבות שונות עולה הצורך בהרכבת ירקות על כנות שונות, פעמים רבות החציל מורכב על כנת עגבנייה, יש בכך משום איסור כלאי זרעים.

בשל הגדרת החציל כירק, יש להקפיד גם שלא לזורעו בסמוך לירקות אחרים או בסמוך לגפנים.

הרדב"ז כותב בתשובותיו שכשהוא היה במצרים הוא סבר שיש לנהוג בחציל דין עורלה, כדעת רבי אשתורי הפרחי (הכפתור ופרח) אך כשעלה לארץ ישראל ממצרים הוא ראה שהציבור נוהג בו היתר ואינו חושש לעורלה, ושכך נהגו גם גדולי הדור, ולכן ברור לו שאין צורך לנהוג בחציל דין עורלה.

בפוסקים הוזכר החציל כברינגאן, בנדיג'אן, בדינגאן, מקור שמות אלו הוא מערבית ושפות נוספות.

רעילות הצמח: יש שציינו שהחציל הוא "פרי רע בתכלית מסמא את העינים והוא ארס לכל בעלי השחורה", תיאורים המתאימים לרעילותו של הצמח.

הבדלי הזנים: יש זנים שגוון קליפתם לבן וישנם זנים שגוון קליפתם שחור, הרדב"ז מציין כי הלבנים הם חד שנתיים ואילו השחורים הם רב שנתיים, ולדעתו ניתן לדון בדינו של כל זן בפני עצמו לדיני עורלה.

לע"נ הקדוש אברהם בן יששכר זליגמן הי"ד נספה באושוויץ כ אדר ב תש"ג