צנון

אנגלית: Radish

משפחה: מצליבים Cruciferae (Brassicaceae)

שם מדעי: Raphanus sativus

הצנון הוא צמח חד שנתי ממשפחת המצליבים, בעל שורש מעובה שמשמש למאכל. בדומה לצמחים נוספים ממשפחה זו ניתן להפיק שמן מזרעיו, ולהשתמש בו למאכל או לרפואה. הצנון מכיל חומרים שונים שתפקידם הוא ככל הנראה להגן על הצמח מפני מזיקים. חומרים אלו מצויים בתא, וכשהם נחשפים לחמצן הם מתפרקים, ומפיצים ריח וטעם בלתי נעימים.

צמח הצנון לא נזכר במקרא, אך במשנה הוא הוזכר פעמים רבות, חכמים אף ציינו שחלק מהסימנים לעושרם של רבי ואנטונינוס הוא שהצנון לא פסק משולחנם לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. עם זאת יש הטוענים כי השימוש בו כירק בר נאכל היה מקובל כבר בתקופות מוקדמות יותר, והצנון נכלל תחת מיני הצמחים שהוגדרו באופן כללי במשנה 'ירקות שדה'. גם כיום ישנם מיני בר שדומים במראם ובטעמם לצנון התרבותי. בתקופת המשנה החלו להשתמש בצמחים רבים מבעבר, בעיקר צמחים שניתן לאוכלם ולהפיק מהם שמן (כדוגמת החרדל). אין חולק כי הצנון שהוזכר במשנה הוא צנון הגינה המוכר לנו כך כיום.

דבר חריף: הצנון הוא אחד ממיני הצמחים שהוגדרו בחז"ל כ'דבר חריף', זאת בשל החומרים המצויים בו הגורמים לריח ולטעם חריפים.

כלאיים: הצנון מוגדר כירק ולפיכך אין לזורעו לצד ירק אחר. במשנה מוזכר שהצנון הוא כלאיים עם ה'נפוץ'., הנפוץ הוא ככל הנראה מין נוסף ממשפחת המצליבים, בעל שורש נאכל.

שבת ותרומות ומעשרות: החלק הנאכל בצנון הוא השורש, אי לכך אם הצמח נעקר ומכניסים אותו בחזרה לאדמה ייתכן שישריש מחדש. חז"ל דנו במקרים שבהם חלים על הוצאתו מהקרקע בשבת דיני תלישה מהקרקע, ובחיוב מעשרות במקרים אלו.

השלכה נוספת היא חיוב הזרעים, שאינם נאכלים מצד עצמם, בתרומות ומעשרות.