רימון

הרימונים היו מהפירות הראשונים אשר בויתו בעבר, מוצאו הוא ככל הנראה באזור צפון פרס והים הכספי, וייתכן אף שתחילת ביותו הייתה בארץ ישראל.

הרימון הוא אחד מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, עם ישראל מתאונן במדבר על כך שהם הגיעו למקום שאינו "מקום זרע ותאנה וגפן ורימון", המרגלים נשאו עימם רימון בשובם למדבר, וכן הרימון הוזכר כשמות אנשים, מקומות ועוד. גם במשנה הרימון תופס מקום מרכזי בדינים רבים, כגון השימוש בעץ ובפרי, חלקי הפרי הוגדרו באופן מפורט, וחז"ל ציינו במיוחד את הרימונים המשובחים שגדלו בבדאן – אזור נחל תרצה של ימינו.

מגרגירי הרימון התקינו מיץ מרוכז ויינות על ידי התססת המיץ. פירות הרימון וחלקי הפרי השונים שימשו גם לתעשייה, למלאכה ולרפואה. אחד השימושים המרכזיים ברימון לצביעה: צבעו האדום של הרימון מוקנה לו על ידי קבוצת פיגמנטים (צבענים, או סימנים בלשון חז"ל). ניתן להרתיח את קליפות הרימונים ולהפיק מהן את הצבענים, ולאחר מכן להשתמש בנוזל המתקבל כצבע, או להרתיח את הבד יחד עימם. הענף של הרימון הוא ענף ישר ובעל לחות מועטה, ולכן השתמשו בו לצורך צליית קורבן פסח.