אנגלית: Oat
משפחה: דגניים Poaceae
שם מדעי: Avena Sativa
שיבולת שועל היא סוג של צמחים חד שנתיים ממשפחת הדגניים שכלולים בה כמה עשרות מינים. אחד ממיני הבר הנפוצים ביותר הוא שיבולת שועל מצויה, המצוי מאד בשטחי בור ושולי שדות מעובדים.
שיבולת השועל היא אחת מחמשת מיני דגן, אם כי בשל המבנה הכימי של הגרעין (לכל אחד מחמשת מיני דגן יש הרכב שונה של חלבונים, וביניהם חלבוני הגלוטן), עיסה הנעשית מקמח זה אינה תופחת באופן מיטבי, וקשה מאוד לייצר ממנה לחם.
עיקר השימוש בעולם בשיבולת שועל הוא לצורך מאכל בהמה כצאן וסוסים. השימוש הוא במזון גס, בו משתמשים בכל חלקי הצמח, גבעולים, עלים וגרעינים וכמעט אין שימוש בגרעין הבשל בפני עצמו. ברוב העולם משתמשים בגרעין השלם או בחלקיו לצורך דייסות, גרנולה וכדומה, אם כי ישנן ארצות, בעיקר בצפון אירופה, שבהן מכינים ממנה גם לחם הנקרא Oat bread.
בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות למחלת הצליאק, רבים משתמשים במוצרי מזון המיוצרים משיבולת שועל מכיוון שחלבוני הגלוטן בצמח זה קלים יותר לעיכול.
מתוך קבוצת המינים שהוגדרה כ'חמשת מיני דגן', הוזכרו במקרא במפורש רק שלושה מינים: חיטה, שעורה וכוסמין. שיבולת שועל ושיפון לא הוזכרו במפורש, אם כי חז"ל דרשו פסוק שהובא בישעיהו כמתאר גם את שני המינים הנוספים. בדברי חז"ל שיבולת השועל הוזכרה במפורש כחלק מ'חמשת מיני דגן' וחלים עליה כל הדינים הכרוכים בכך: הפרשת חלה, מצה וחמץ בפסח ואיסור חדש.
ממצאים ראשונים לשיבולת שועל מבויתת נמצאו באירופה בתקופה מאוחרת יחסית לחיטה ושעורה, סביר להניח כי בתחילה הייתה שיבולת השועל צמח בן לוויה של החיטה והשעורה, ורק לאחר מכן בויתה כצמח בפני עצמו.
שיבולת השועל עמדה במרכזו של דיון בין החוקרים באיזה צמח מדובר. האם אכן מדובר בשיבולת שועל תרבותית – אוונה כפי שמקובל, או שמא מדובר בזן של שעורה – שעורה דו טורית, זאת מכמה סיבות: תנאי האקלים בארץ אינם מתאימים לגידול המין הזה, כמות הממצאים הארכיאולוגיים זעומה בהשוואה לחיטה ולשעורה. במסכת כלאיים מובא ששעורה ושיבולת שועל הם מין אחד לעניין כלאיים, אך השוואה ביניהן מלמדת שיש שוני גדול מאוד ביניהן וקשה להניח שחז"ל התייחסו אליהןד כמין אחד.
פסח: שיבולת שועל נמנתה כחלק מהמינים שאותם הגדירו חז"ל שניתן לצאת בהם ידי חובה בפסח. אחוז חלבוני הגלוטן בשיבולת שועל הוא נמוך מאוד, ולכן ניתן להכין ממנה מאכלים המתאימים לרוב חולי הצליאק, שמערכת העיכול שלהם רגישה לחלבונים אלו. ישנם מספר גופים שהחלו לייצר מצות העשויות מקמח שבולת שועל.
מרירותה של שיבולת השועל: בשיבולת שועל קיימת תכונה של התפרקות חומצות שומן שונות וחומצות אמינו לאחר טחינת הגרעין או חיתוכו, תופעה זו גורמת למרירות של הגרעינים. כדי לבטל מרירות זו מקובל להעביר את גרעיני שיבולת השועל בתוך גליל ארוך, לאייד את הגרעינים באמצעות קיטור וניצול הלחות הקיימת בגרעין. לעובדה זו יש השלכות על ייצור מצה לפסח, וכן על הגדרת המוצרים השונים כחמץ לעניין מכירתם לפני פסח.
כלאיים: אסור לזרוע שיבולת שועל לצד מין צמח אחר. עד לפני כמה שנים היה מקובל לזרוע שיבולת שועל ביחד עם בקיה (צמח חד שנתי ממשפחת הקטניות), שני צמחים אלו מיועדים למאכל בהמה, הדבר נצרך כדי שהבקיה – שהיא צמח משתרע – "תטפס" על שיבולת השועל. הפוסקים דנו אם יש בכך איסור כלאיים.
מתנות עניים: חיוב מתנות עניים חל במינים המבשילים באופן אחיד וניתן לאחסן אותם לזמן ארוך. שיבולת השועל עומדת בתנאים אלה וחייבים להותיר ממנה בשדה לקט שכחה ופאה.
© כל הזכויות שמורות 2024 | הצהרת נגישות
