שיפון תרבותי

אנגלית: Rye

משפחה: דגניים – Poaceae

שם מדעי: Secale cereale

השיפון שייך לזני הדגניים החשופים, שבהם הגרעין נפרד בקלות מהמוצים, בדומה לזנים שונים של חיטה, לעומת הזנים המוגדרים עטויים, שבהם הגלומות והמוצים אינם נפרדים בקלות גם באמצעות דישה, כגון שעורה ואורז.

תנאי הגידול המתאימים לו הם באזורים בעלי אקלים ממוזג, השיפון עמיד לקור, ליובש ולגידול באדמות חומציות וחוליות – אדמות שאינן מתאימות לגידול חיטה.

מתוך קבוצת המינים שהוגדרה כ'חמשת מיני דגן' בתורה הוזכרו במפורש רק שלושה מינים: חיטה, שעורה וכוסמין. שיבולת שועל ושיפון לא הוזכרו במפורש, אם כי חז"ל דרשו פסוק שהובא בישעיהו כמתארת גם את שני המינים הנוספים.

במשנה השיפון הוזכר כחלק מקבוצת מינים זו, וחלים עליו כל דיני חמשת מיני דגן: הפרשת חלה, מצה וחמץ בפסח ואיסור חדש. בפרשנים ישנם כמה זיהויים לשיפון: השיפון התרבותי, בן חיטה ביצני, שיבולת שועל תרבותית, או חיטת הספלטה. השיפון הזרוע בגן המצוות הוא השיפון התרבותי (Secale cereale).

ככל הנראה ביות השיפון הוא המאוחר בין חמשת מיני הדגן. עיקר ביות השיפון היה בצפון מזרח אירופה ובמערב אסיה, בשונה מחיטה ושעורה שככל הנראה בויתו באזור ארץ ישראל. ככל הנראה הוא בוית משיפון ההרים, בארץ מין זה נפוץ רק ברמת הגולן ובחרמון. כיום לא מגדלים בארץ גידול מסחרי של שיפון.

מאז ימי הביניים מגדלים את השיפון באופן נרחב במרכז אירופה ובמזרחה והוא דגן הלחם העיקרי באזורים רבים, במיוחד באזורים שבהם קיימים תנאי קרקע שאינם מתאימים מחד גיסא לגידול החיטה, ומאידך גיסא הטמפרטורות נמוכות דיין כדי לאפשר גידול זה.

כלאיים: חז"ל חילקו את חמשת מיני דגן לשתי קבוצות: א. חיטים ב. שעורים. קבוצת החיטים כוללת את הכוסמין, וקבוצת השעורים כוללת שיבולת שועל ושיפון. במסכת כלאיים הובא שהשיפון והכוסמין אינם כלאיים זה בזה אף על פי שכאמור מדובר במינים מקבוצות שונות, אך מכיוון שצורתם דומה, מותר לזורעם זה לצד זה.

חלה: השלב הקובע את זמן החיוב בחלה הנעשית משיפון הוא כשל פת הנעשית משעורה – ה"טמטום", ומשמעותו היא שכל מרכיבי העיסה מתחברים אלה לאלה, אך חיבור זה אינו הדוק דיו, ויש צורך "להדביק קצתם בקצתם עד שיהיו גוף אחד". ככל הנראה ההדבקה אינה שלמה בשל איכותו הירודה של הגלוטן בצמחים אלו.

שימוש בו במקדש: אף על פי שהשיפון הוא אחד ממיני דגן, מכל מקום לא מביאים ממנו את קורבן שתי הלחם ולא מנחת סוטה.

מתנות עניים: חיוב מתנות עניים חל במינים המבשילים באופן אחיד וניתן לאחסן אותם למשך זמן רב. השיפון עומד בתנאים אלה וחייבים להותיר ממנו בשדה לקט שכחה ופאה.