שקד

אנגלית: Common Almond

משפחה: ורדיים Rosaceae

שם מדעי: Amygdalus communis

השקד הוא אחד מהמינים המוקדמים ביותר שבויתו, וביותו היה באזורנו. לצמח הבר זרעים מרים, ואכילה רבה מהם עלולה להיות מסוכנת. ממנו טופחו במהלך אלפי השנים האחרונות הזנים שאינם מרים. קשה להבחין כיום בארץ אילו שקדים הם שקדים מרים פליטי תרבות או כאלה שהם בני–כלאיים של צמחי הבר עם הצמח התרבותי. חלוקה זו בין מינים מרים לראויים למאכל הוזכרה גם במשנה.

השקד הוא עץ פרי קטן, המשיר את עליו בחורף. הוא בין המינים המקדימים לפרוח. תחילת פריחתו לעיתים היא כבר בחודש טבת. עובדה זו היא כנראה המקור לשמו, מלשון שקידה, שהעץ שוקד על פריו להוציאו במהרה. השם שקדייה ניתן לשקד לפני כמאה שנים, ואין זה שם נכון לעץ זה.

השקד המצוי, שפירותיו מרים, משמש גם ככנה שעליה מרכיבים את השקדים שזרעיהם אינם מרים. שימוש נוסף בשקד המר הוא כשפירותיו ירוקים–צעירים. אז הם אינם מרים וראויים למאכל, דבר שעורר שאלות הלכתיות רבות ביחס לברכתם הראויה.

השקד הוזכר כבר בתורה, כחלק מרשימת הצמחים שהם 'זמרת הארץ' – המנחה ששלח יעקב ביד בניו ביורדם למצרים בשנית. בזמן המחלוקת עם קרח, המקל אותו הניח משה הוציא שקדים, ועוד. אין חולק כי הצמח המזוהה כיום עם שקד הוא השקד שהוזכר בתורה ובחז"ל.

כלאיים: האפרסק והשקד הם שני מינים המשתייכים למשפחת הוורדיים, צורת העלים שלהם דומה, הפריחה דומה, ואף הפירות בשלבי הגידול הראשונים שלהם דומים זה לזה (לדוגמה: מרקם קליפתם שעיר באופן דומה). ההבדל בין מינים אלו מתבטא בעיקר לקראת ההבשלה. בעוד השכבה העוטפת את הזרע בשקד מתקשה ונעשית עצית, באפרסק שכבה זו נעשית בשרנית וטובה למאכל. המשנה קובעת שלמרות דמיונם הם נחשבים שני מינים שונים והרכבתם זה על זה אסורה באיסור כלאיים.

השקד והאפרסק מפרים זה את זה, ויכולים ליצור מין בפני עצמו. בחלקת הכנות ניתן לראות כנות שונות שמקורן בהכלאה של שקד ואפרסק.

תרומות ומעשרות: במשנה נאמר שהשלב שממנו ואילך ניתן להפריש תרומות ומעשרות מהפרי הוא החל מהשלב שבו הקליפה החיצונית ניכרת בפני עצמה.

לברכה הצלחה בריאות ופרנסה טובה-ורדינה בת יהודית