אנגלית: Date palm
משפחה: דקליים Palmae
שם מדעי: Phoenix dactylifera
התמר הוא עץ ירוק עד, הגזע זקוף נמגיע לגובה רב. הגזע בעובי קבוע פחות או יותר ועליו שרידי בסיסי העלים שהתפתחו לכל אורך השנים. העץ הוא דו ביתי – הפרחים הזכריים והנקביים נמצאים על עצים שונים, הפרי של עצי הבר הוא באורך 2.5-2 ס”מ, ובעצי התרבות אורכו הוא פי שניים. בשל מבנה הגזע של התמר לא ניתן להרכיב עליו צמח אחר.
התמר נחשב כעץ רב שימושים, שניתן להשתמש בכל חלקיו, ואין בו פסולת: "תמרים לאכילה, לולבים להילול, חריות (ענפים) לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהם את הבית".
עלה התמר: מבחינה בוטנית עץ התמר מורכב מגזע ומעלים, ואין בו ענפים. צימוח דקל התמר מתרחש תמיד בקודקודו, קודקוד זה קרוי 'קור'. בגלל מיקומו של הקור בראש הדקל, והיעדרה של רקמה יוצרת תאים באזורים אחרים של הדקל, הוא מתפתח רק בצמרת ואין הוא מתעבה או מגדל ענפים צדדיים (פרט לחוטרים חדשים העולים מן הקרקע). הסרת הקור או פגיעה בו גורמת למוות של העץ משום שאין לו יותר תאים יוצרי רקמות חיות. קור הדקל או לב הדקל משמשים גם כמאכל.
הלולב הוא העלה החדש הפורץ מקודקוד הצמיחה של הדקל לאחר התמיינותו לעלה.
שמן דקלים: אחד המוצרים שניתן ליצור מהדקל הוא שמן דקלים. שמן זה משמש כשמן עיקרי בארצות טרופיות רבות, וכרכיב משמעותי בסוגים שונים של מזון מעובד. בארץ, שמן דקלים מהווה את אחד התחליפים לשמן בפסח לנוהגים איסור בשמן המיוצר מקטניות.
עץ התמר גדל באזורנו החל מתקופות מוקדמות. גלעיני תמר רבים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בבקעת הירדן ובאזור ים המלח, אזורים שבהם תנאי הגידול של העץ הם מיטביים.
התמר הוא גם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וגם מארבעת המינים שמצווה ליטלם בחג הסוכות.
התמר הוזכר כמשל ליציבות וחוזק: "צדיק כתמר יפרח", "זאת קומתך דמתה לתמר". ובמדרש: "מה תמרה אין בה פסולת… אף ישראל אין בהם פסולת". התמר הוא צמח שיש בו טעם (בפרי) אך אין בו ריח, וזהו משל לחלקים בישראל שיש בהם תורה אך אין בהם מעשים טובים.
עד להבאת קנה הסוכר וסלק הסוכר לאזורנו, הדבש המופק מפירות, ובראשם התמר, ודבש הדבורים היו למקורות העיקריים של חומרי המתיקה.
ביכורים: התמר זקוק לטמפרטורות גבוהות יחסית בזמן גידולו, טמפרטורות אלו מצויות בדרך כלל במקומות נמוכים, לכן אין להביא ביכורים מתמרים שגדלו בהרים, מכיוון שאיכותם נמוכה, וניתן להביא ביכורים מתמרים שגדלו בעמקים מכיוון שאיכותם גבוהה.
שיעורי תורה: הכותבת – פרי התמר – הוזכרה בהלכה כמדד לשיעור חיוב כרת באכילה ביום הכיפורים.
האבקת התמר: מכיוון שהתמר הוא עץ דו ביתי, ישנם עצים זכריים ועצים נקביים, כדי לקבל פרי יש לדאוג להאבקת התמר על ידי פיזור יזום בזמן המתאים של אבקה זכרית על גבי הפרחים הנקביים. האבקה זו צריכה להיות בחלון הזדמנויות קצר. אתגר הלכתי משמעותי קיים בקשר להאבקת עץ התמר בשנת השמיטה. ככל הנראה האבקת התמר נקראה בחז"ל– 'הרכבתו'.
כלאיים: עץ התמר הוא חד פסיגי, כלומר הוא צומח מלמעלה בלבד, ולכן לא ניתן להרכיב עליו עצים אחרים, ואין בו חשש כלאיים. למרות זאת הברייתא אוסרת הרכבת תמר בזית. קשה לראות אפשרות למציאות כזו גם משום שזית אפשר להרכיב רק עם זית. ככל הנראה לא מדובר בהרכבה רגילה, אלא בנטיעה של שתיל הזית בתוך הגזע החתוך לאחר גדיעת התמר, זאת כדי להשתמש בלחות גזע הדקל לשם צימוח הזית בימות הקיץ.
לע"נ ההורים היקרים משה בן ניסים וציפורה בת יונה הוקדש עי אורן עברי
__________
לע"נ ההורים היקרים מנחם ישראל בן משה ופסיה (פסל) בת חיים למשפחת גנץ
__________
להצלחת הרב יהודה עמיחי
© כל הזכויות שמורות 2024 | הצהרת נגישות