צלף

אנגלית: Egyptian caper

משפחה: צלפיים

שם מדעי: Capparis spinosa

הצלף הוא צמח קוצני רב שנתי שרוב חלקיו העל–אדמתיים מתייבשים ונובלים בחורף. באביב הוא מוציא נצרים משורשיו, אך גם מגזעו המעובה והקצר. משך הפריחה הוא ארוך, לעיתים עד חצי שנה, וניתן למצוא באותו צמח הן פקעי פריחה והן פירות בשלים. הצלף דורש מעט מאוד קרקע כדי להתפתח כראוי, והוא גדל גם בסדקי סלעים ובין קירות אבנים, וקיים קושי רב להוציאו משם. הצלף אינו פורח בבת אחת אלא בכל יום פורחים מעט פרחים בסדר עולה מבסיס הענף, ולכן ההבשלה אינה אחידה. עובדה זו היוותה מקור לדברי רבן גמליאל שלעתיד לבוא עתידים האילנות להוציא פירות בכל יום. ניתן לאכול את ניצני הפרחים, שנקראו קפריסין, ואת פירות הצלף, שנקראו אביונות. כמו כן ניתן לאכול את קצוות הענפים הצעירים – התמרות והלולבים של הצלף.

הצלף הוזכר בחז"ל הן בשמו, והן כ'נצפה'. ייתכן שהנצפה הוא מין צלף שגדל בר, לעומת הצלף שייתכן שגדל כגידול תרבותי. חז"ל מתארים את הצלף כ'עז באילנות' וייתכן שהדבר נובע גם מן העובדה שהוא יכול להשתרש ולהיאחז בנקיקי סלע ובחריצים שכמות האדמה בהם היא נמוכה מאוד. הצלף הוזכר גם כצמח קוצני ששימש כגדר.

יש הסוברים שיין קפריסין, ששרו בו את הציפורן ששימשה כחלק ממרכיבי הקטורת כדי שתהא עזה, הוא יין שנעשה מפירות הצלף, או שהכניסו פירות אלו לתוך היין. גם כיום ישנם האוכלים את ניצני פרחי הצלף כשהם כבושים.

הצלף נחשב כאילן מבחינה הלכתית, ואין לאכול את פירותיו בשנות העורלה.

ברכות: על פירות הצלף מברכים בורא פרי העץ, אך על כל שאר החלקים הנאכלים, שלא בשבילם ניטע הצמח, הברכה היא בורא פרי האדמה, או ברכת שהכל.