שום

אנגלית: Garlic

משפחה: נרקיסיים Amaryllidaceae

שם מדעי: Allium sativum

שום הגינה הוא צמח עשבוני רב־שנתי בעל זנים רבים הנבדלים זה מזה בגודל הבצל, בגודל השננות (שיני השום) ובמספרן, וכן בצבע הקליפה. בכל בצל, המכונה ראש שום, יש 10–12 עלים וכ־10–12 שננות. משקלה של כל שן שום – 1–7 גרם.

השננות הן איברי אגירה, הן מתפתחות מהעלים הקרובים למרכז הצמח. ריבוי השום מתחיל בשתילת השננה, וממנה יתפתח צמח שום שלם, פרחיו של השום לרוב מנוונים ואינם יוצרים זרעים.

הגבעול האמיתי של השום הוא תת קרקעי לרוב, קצר מאוד, והוא מתארך רק אם מתהווה עמוד פריחה – התארכות הניצן הקודקודי של הגבעול האמיתי. לגובה עמוד הפריחה יש מפרקים, שעליהם גם כן מתפתחים בצלצלים קטנים. פעמים רבות עלי השום נראים כגבעולו. חריפותו של השום נגרמת בשל תרכובות שונות המצויות בשננות.

השום היה בין המאכלים החשובים בעולם העתיק. בקברי הפרעונים נמצאו צמחי שום מאוגדים בעלי שום, ואף בני ישראל מתאוננים במדבר על שאינם זוכים לאכול את השומים שאכלו במצרים. חז"ל ציינו שומים שגדלו באזור מיוחד – שום בעל בכי (ככל הנראה מדובר בשום שהגיע מאזור בעל בק שבלבנון). חז"ל דנו בדינים שונים הכרוכים בשום: דינו בכלאיים, דיני שכחה בו לאחר הקטיף, ועוד. הזיהוי של שום שהוזכר במקרא ובחז"ל כ'שום הגינה' מוסכם לכל הדעות ואינו נתון במחלוקת.

דבר חריף: השום מכיל תרכובות שונות שגורמות לטעם וריח חריפים, אי לכך השום נחשב בהלכה כ'דבר חריף' לדיני בשר וחלב.

כלאיים: השום והבצל הם שני מינים ממשפחת הנרקיסיים, בעלי איבר אגירה המצוי בתוך הקרקע. אף שאיסור כלאיים אינו חל על שורשים, ועיקר ההרחקה מעל פני הקרקע, איסור כלאיים חל גם על זריעת בצל ושום סמוכים זה לזה.

מתנות עניים: חיוב מתנות עניים חל במינים המבשילים באופן אחיד וניתן לאחסן אותם למשך זמן רב. צמח השום עומד בתנאים אלה וחייבים להותיר ממנו בשדה לקט שכחה ופאה.