חיטה

אנגלית: Wheat

שם מדעי: Triticum sp

משפחה: דגניים – Poaceae

החיטה היא צמח עשבוני חד שנתי, שזקוק לקור כדי להתפתח כראוי.

קיימים אלפי זנים של חיטה המותאמים לצרכים השונים. משך הגידול של החיטה הוא כמה חודשים, בארץ היא נזרעת בסתיו ונקצרת באביב ובתחילת הקיץ, אך ישנן מדינות בעולם שבהן הזריעה באביב והקציר בסתיו.

גבעול החיטה נקרא קנה, ואילו התפרחת נקראת שיבולת, השיבולת מורכבת ממספר רב של שיבוליות שבהן מצויים הזרעים. הזרעים עטויים בקליפות שונות הנקראות גלומות ומוצים, קליפות אלו מוסרות בעת הדישה. יש זני חיטה שבהם יש מוץ הדבוק לגרעין ויש לקלפו לפני הטחינה.

גרעין החיטה מורכב משלושה חלקים עיקריים: קליפה, נבט ומאגר מזון (אנדוספרם). הקמח הלבן שאנו אוכלים מכיל בעיקר את מאגר המזון, ואילו קמח מלא מכיל גם חלקים מהקליפה ומהנבט. הסובין והמורסן הם חלק מקליפות החיטה.

החיטה משמשת אחד מהצמחים המשמעותיים ביותר בתזונתו של האדם מאז תחילת ביות הצמחים והתפתחות החקלאות. לדעת רבים ביות החיטה החל באזורנו, ומכאן נפוצה החיטה בכל העולם.

החיטה הוזכרה רבות במקרא, כאחת משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והיא הראשונה ממיני הצמחים שהוזכרו בפסוק המפרט את שבעת המינים.

החיטה היא המקור העיקרי למנחות במקדש. גם במשנה ובדברי חז"ל החיטה תופסת מקום נכבד בהבחנות בין זני החיטה השונים, בשימושים השונים, ובהבדלים בינה ובין מינים אחרים.

חלה: עיסה מקמח חיטה מחויבת בהפרשת חלה. השלב המחייב את העיסה העשויה מחיטים בחלה הוא הגלגול. יצירת העיסה מחיטה נקראת כך בשל העובדה שהעיסה מתגבלת יפה עם עירוב הקמח במים, בשונה מקמח שעורה שהעיסה אינה מתגבלת היטב ולכן יצירת העיסה נקראת "טמטום", ההבדל בין העיסות טמון ככל הנראה בהבדל בין חלבוני הגלוטן השונים.

חדש: אסור לאכול מחיטה שהושרשה באדמה לאחר ט"ז בניסן, עד לט"ז בניסן הבא שבו מוקרב קורבן העומר. בארץ ישראל האיסור אינו מצוי משום שהחיטה נקצרת ממילא קרוב לחג הפסח, אך מצוי בארצות שבהן החיטה נזרעת באביב ונקצרת בסתיו.

מתנות עניים: חיוב מתנות עניים חל במינים שמבשילים באופן אחיד וניתן לאחסן אותם למשך זמן רב. החיטה עומדת בתנאים אלה וחייבים להותיר ממנה בשדה לקט שכחה ופאה.

ביכורים: מצוות הבאת ביכורים נוהגת בשבעת המינים, שביניהם החיטה.