הצמח הוא רב שנתי מעוצה, בדומה לצמחים שונים ממשפחתו – הסולניים. הצמח מתפתח היטב בעונת הקיץ. התפתחותו היא מהירה מאוד ותוך כשלושה חודשים מהשתילה הפרי בשל ומוכן לאכילה. טעמו של הפרי חמצמץ–מתוק.
השלפח כולל שבעים מינים, חמישה מהם מתורבתים. השם "שלפח" ניתן לצמח בשל העובדה שהפרח ממשיך לגדול אחרי ההפריה, ויוצר מעין שלפוחית או בועית המקיפה את הפרי. בשנת תשס"ג שינתה האקדמיה ללשון עברית את שמו ל"בּוּעָן נֶאֱכָל".
מקורו של הצמח ביבשת אמריקה, במזרח ארצות הברית, באמריקה התיכונה והדרומית.
השלפח הוא אחת הדוגמאות המבטאות את המחלוקת לגבי הגדרת אילן וירק. הצימוח שלו מהיר מאוד, תוך מספר חודשים מועט מהזריעה הוא מניב פרי, תכונה שאינה קיימת כלל בעצים אלא בירקות, ויש מהפוסקים שראו בכך מדד המכריע שהגדרתו כירק ואין עליו חיוב עורלה (כך הכריעו בעיקר הפוסקים הספרדים). מאידך גיסא השלפח הוא צמח מעוצה, מתקיים כמה שנים והוא בעל גזע, ענפים ועלים, תכונה המתאימה להגדרת אילן, ולכן יש הסוברים שדינו כעץ, ואין לאכול את פירותיו בשנות העורלה.