חסה

אנגלית: Lettuce

משפחה: מורכבים Compositae (Asteraceae)

שם מדעי: Lactuca sativa

החסה היא צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים, והיא בין הירקות הראשונים שבויתו על ידי האדם. מוצאה מאזורנו וממזרח אסיה. טעמו של הצמח בתחילת גידולו הוא מתוק מעט, אולם ככל שגידולו מתמשך והולך, ובייחוד לאחר הפריחה (תהליך שנקרא 'הפרגה'), החסה מתקשה ונעשית מרה. ישנם כמה זני חסה מרכזיים כגון: חסה רומית, חסה אייסברג וחסה מסולסלת.

החסה לא נזכרה בשם זה במקרא ובחז"ל, אך יש מסורת ברורה שהמרורים שהוזכרו כצמח שיש לאוכלו יחד עם קורבן פסח הם הצמח הקרוי בימינו חסה תרבותית

במשנה הוזכר גם הצמח 'חזרת גלים' שאינו כלאיים עם החזרת, וייתכן כי מדובר ב'חסת המצפן', צמח בר נפוץ בארץ שממנו בויתה החסה התרבותית.

בימינו ניתן השם 'חזרת' לחריפית הגינה – "חריין", ירק שורש חריף, המוכר ביהדות אשכנז כאחד מסימני סדר פסח, אך החיבור בין השם ובין הירק התרחש באירופה בתקופה מאוחרת יחסית, ואין יסוד לזיהויו עם החזרת שבמשנה.

מרור בפסח: החסה התרבותית מזוהה עם המרורים שצטווינו לאכול בפסח, ולכל הדעות כשאדם אוכל חסה הוא יוצא חובת ידי אכילת מרור.

חרקים: על עלי החסה מצויים חרקים רבים, ויש לבודקם היטב לפני השימוש.

לפני כארבעים שנה הייתה החסה הגידול הראשון שהחלו לגדל בשיטת גידול מיוחדת נקייה מחרקים – ירק חסלט. גידול ירק באופן זה מתחיל משלב הכנת החממה לזריעה, גידול השתיל במשתלה בסביבה נקייה מחרקים, וליווי של אנשי מקצוע בכל משך הגידול. גידול בבית או בחממה בלבד ללא ליווי מקצועי מדויק אינו מבטיח גידול נקי ללא חרקים, ליווי נכון אף מפחית את הצורך בשימוש בחומרי הדברה וכך מקבלים ירק נקי מחרקים וללא שאריות חומרי הדברה.

כלאיים: החסה מוגדרת כירק ואין לזורעה בסמוך לירק אחר או בסמוך לגפן.

עמידות החרקים