אזוב מצוי

אנגלית: Hyssop

משפחה: שפתניים Labiatae (Lamiaceae)

מדעי: Origanum syriacum

האזוב הוא צמח רב שנתי, והוא משמש כרכיב עיקרי בתבלין הזעתר (זעתר אינו שם של צמח, אלא שם תערובת תבלינים).

אף שהאזוב רב שנתי הוא נשאר בגובה נמוך, כמה עשרות סנטימטרים בלבד, זאת מכיוון שהתחדשות הצמח היא תמיד מהחלקים המעוצים הסמוכים לקרקע, ואילו המשכו של הענף מתייבש, לכן צמחים אלו נשארים נמוכים כל העת. בשל כך צמחים אלו מוגדרים שיחים מבחינה בוטנית. הגדרה זו אינה קיימת בהלכה, החלוקה בחז"ל היא בין אילן – צמח רב שנתי מעוצה, לירק – צמח שאינו מעוצה, גם אם הוא מתקיים כמה שנים.

בתורה הוזכר צמח האזוב כצמח שהיזו עימו את הדם על המשקוף בעת שחיטת הפסח במצרים, הוא שימש לטהרת המצורע ועוד. במשנה האזוב הוזכר פעמים אחדות ביחד עם שני צמחים נוספים – סיאה וקורנית, כשלרוב הוזכרו שלושתם יחד. מהאזכורים השונים ניתן להבין שמדובר בצמחי בר שניתן להשתמש בהם למאכל ולהסקה, ככל הנראה בשל הריח שעולה מהם בעת הבערתם. ישנם כמה צמחים המזוהים באופן עקבי עם שלושת הצמחים הללו. רוב הזיהויים הינם עם צמחים שונים ממשפחת השפתניים, שממאפייניה העיקריים שמנים מפיקי ריח (שמנים אתריים). בין הצמחים שהוזכרו ניתן למנות את מיני האזוב השונים – אזוב מצוי, אזוב תרבותי (מיורן), מיני הקורנית, מיני הצתרה, זוטה, ועוד. בגן המצוות שתולים אזוב, אורגנו (אזובית פשוטה), זוטה לבנה וטימין (בת קורנית), כחלק מהצמחים המייצגים קבוצה זו.

כלאיים: צמח זה הינו רב שנתי ומעוצה, ולכן הוא מוגדר כאילן, ומותר לזורעו לצד צמחים אחרים.

תרומות ומעשרות: בשונה מתבלינים אחרים שנהנים רק מטעמם, ויש ספק אם צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות, מצמח זה רגילים להכין תבלינים הנאכלים בעצמם, ולכן יש להפריש ממנו תרומות ומעשרות.